אוסטיאופורוזיס היא מחלה הגורמת להידלדלות העצם ומחלישה אותה. זוהי מחלה מסוכנת, שבצורתה החמורה עלולה לגרום לשברים בעמוד השידרה, שברים בצוואר הירך ולעיתים מסכנת את חיי החולות בה. גם בעצמות הלסת ניתן לראות ביטוי של המחלה, כשאיכות העצם יורדת משמעותית, בעיקר אצל מחוסרי שיניים.
המחלה פוגעת בעיקר בנשים, אולם חשוב להדגיש כי כל חולה מורכב הנוטל תרופות מדכאות חיסון, בעיקר סטרואידים (פרדניזון/דקסמתזון) באופן קבוע, מפתח ירידה בצפיפות העצם כתופעת לוואי.
הטיפול במחלה זו מתבסס על תרופות ממשפחת ביספוספונטים כמו פוסאלן, אלנדרונט, אקטונל והניתנות במתן פומי (כדורים) או עירויי "אקלסטה" (חומצה זולדרונית) שניתנים אחת לחצי שנה עד שנה.
בשנים האחרונות יש דור חדש של תרופות – נוגדן כנגד המולקולה RANKL (דינוזומאב) שניתן בזריקה תת עורית אחת לחצי שנה – "פרוליה" (Prolia).
התרופות הניתנות לטיפול במחלה, בדר"כ בשימוש של מעל 3 שנים ובנוכחות גורמי סיכון נוספים (עישון, סוכרת, נטילה כרונית של סטרואידים, דיכוי חיסוני וכיו"ב) עלולות לגרום לנמק של עצם הלסת בעקבות זיהום שמקורו בשיניים או בחניכיים, וכן בעקבות עקירה של שיניים וניתוחים.
תרופות משתי המשפחות הללו, עלולות לגרום למצב של נמק של עצם הלסת בעקבות זיהום שמקורו בשיניים או בחניכיים, וכן לסיבוכים בעקבות עקירה של שיניים ופעולות כירורגיות (עקירות ושתלים).
תרופות אלו נשארות שנים רבות במחזור הדם – 15 עד 20 שנים, ולכן אין הרבה תועלת בהפסקה של נטילתן למשך חודשים ספורים לפני או אחרי הפרוצדורה. גם בדיקות דם ספציפיות, כמו CTX אינן יכולות לנבא התפתחות נמק של העצם, ולכן היא מיותרת.
גורמי סיכון נוספים, כמו סוכרת, נטילת תרופות מדכאות חיסון (סטרואידים, תרופות ביולוגיות) ומחלות רקע קשות (אונקולוגיות) מעלים את הסיכון להתפתחות נמק של הלסת.
הטיפול התרופתי כנגד אוסטיאופורוזיס הינו חובה והכרח המציאות והחולה חייבת ליטול אותו ע"פ המלצת האנדוקרינולוג המטפל, גם אם יש בעיות בחלל הפה. רופא השיניים חייב לדעת לטפל במטופלות הללו מבלי להפסיק את הטיפול התרופתי הזה.
מחלת האוסטיאופורוזיס היא מחלה קשה ועלולה לסכן חיים, ולכן יש לאפשר את הטיפול התרופתי במחלה מהר ככל האפשר, ללא הפסקות.
בוודאי שמותר לבצע טיפולי שיניים בזמן טיפול באוסטאופורוזיס. למעשה, לא קיים אף מצב רפואי האוסר ביצוע טיפולי שיניים, ודווקא אנשים שלהם גורם סיכון להתפתחות סיבוכים בחלל הפה – חייבים להקפיד על טיפולי שיניים שגרתיים.
מותר לבצע טיפולי שיניים משמרים ללא חשש – סתימות לבנות או רגילות, טיפולי שורש, הסרת אבנית ע"י שיננית וכד'.
גם פעולות כירורגיות ניתן לבצע, כמעט ללא חשש, כאשר הפעולה מתבצעת אצל רופא שיניים עם הידע המתאים. יש לתכנן את הפעולה הכירורגית כך שהיא תתבצע בסביבה נקייה ובמיומנות המתאימה.
כאשר מדובר על השתלות שיניים לחולי אוסטאופורוזיס המחייבות פרוצדורות מקדימות כמו אוגמנטציה (בניית עצם תוך שימוש בתחליפי עצם) או הרמת סינוס – יש לתכנן זאת עם רופא שיניים מומחה ברפואת הפה וכירורג פה ולסת מומחה.
ההמלצות לחולים הנוטלות תרופות אלו הן –
יש להתייעץ עם רופא שיניים מומחה ברפואת הפה לגבי ההשלכה של צורה זו של טיפול על תכנית הטיפול הדנטלית.
