עששת של הגיל המבוגר

עששת (חורים בשיניים) הינה המחלה הזיהומית הנפוצה ביותר בעולם. מדובר במחלה הנגרמת ע"י חיידקים היושבים באופן קבוע בחלל הפה, בדרך כלל ממשפחת הסטרפטוקוקים, שיודעים לפרק את זגוגית השן (האמאייל) בנוכחות סוכר.

תוצאותיה של העששת הם נגעים פעילים בחלל הפה, נגעים בצבע חום, רכים למגע אשר גורמים לרגישות של השן למתוק.

3 תנאים חשובים להיווצרות עששת:

1. נוכחות החיידקים (שכאמור נמצאים אצל כולנו בחלל הפה).
2. הימצאות שיניים.
3. הימצאות סוכר.

בעוד שעל 2 הגורמים הראשונים לא ניתן לשלוט, על הגורם השלישי ניתן לשלוט באמצעות תזונה דלת פחמימות והקפדה על היגיינה אוראלית. תוספת והעשרה של חלל הפה בפלואוריד מונעת אף היא היווצרות חורים בשיניים.

כמו כל מחלה זיהומית, עששת היא מחלה מידבקת – השיניים מדביקות אחת את השנייה ויש מעבר של חיידקים בין בני המשפחה. העששת גורמת להרס של השיניים (ריקבון), כאבים קשים ואף לזיהומים בדם המסכנים את מסתמי הלב, מפרקים מלאכותיים ועוד.

בסופו של דבר יש אובדן של שיניים בגילאים צעירים המוביל לירידה משמעותית באיכות החיים.

עששת אצל מבוגרים

עששת שכיחה בגילאי הילדות ועד גיל 19. מעל גיל 19 מתמתנת פעילות העששת בחלל הפה ולכן כאשר מטופל.ת מעל גיל 19 מציגים מספר נגעים פעילים בבדיקה ראשונית, עולה החשד למצב של עששת של הגיל המבוגר. זוהי עששת שהורסת שיניים במהירות, אולם קל (יחסית) לטפל בה באמצעות שינוי הרגלים, הוספת פלואוריד מקומי, עבודה נכונה של רופא.ת השיניים ותוכנית מניעה שבה למטופל.ת חלק פעיל וחשוב.

כיצד מאבחנים עששת של הגיל המבוגר?

1. בדיקה קלינית (הסתכלות) של רופא.ת השיניים. יש לשים לב בעיקר לשיניים תחתונות קדמיות. אם שיניים אלו נגועות, עולה חשד ליובש פה הדורש התייחסות וטיפול.
2. צילומי נשך – לבדיקת מוקדי עששת בין השיניים. אף בדיקה איננה שלמה ללא צילומי נשך!
3. צילום פנורמי / סטטוס – להערכה של טיפולים ישנים והאם יש עששת משנית (עששת המתפתחת בשוליים של סתימות ישנות המחייבת את החלפתן).

בתום האבחון יש לעשות 2 תוכניות:

1. תכנית טיפול: תכנית הכוללת סילוק מוקדי עששת פעילים, סתימות חדשות (במקרים מסוימים ניתן לבצע סתימות לבנות), טיפולי שורש, עקירות ושיקום בהתאם.
2. תכנית מניעתית: על מנת לשמור על תוצאות הטיפול, יש להקפיד על היגיינה אוראלית, הוספת פלואוריד בריכוז גבוה, הפסקת עישון (הפוגע במערכת החיסון בחלל הפה), הגברת שתיית מים להגברת הפרשת רוק, שינוי תזונתי והפחתת סוכרים ופחמימות (הפסקה מוחלטת של שתיה מתוקה, למשל), ביקורות תכופות אצל רופא.ת השיניים (אחת ל- 3 חודשים).

המטרה העיקרית בטיפול ובמניעה של עששת בגיל המבוגר היא למנוע אובדן של שיניים, שכן לאובדן מלא של שיניים בגילאים שבין 30-40 אין פתרון ארוך טווח ומדובר בירידה משמעותית באיכות החיים. ללא תכנית מניעתית ושיתוף פעולה של המטופל.ת, כל תכנית טיפול שתבוצע בחלל הפה נידונה לכישלון.

עששת אצל מבוגרים – גורמי סיכון:

1. יובש פה – על רקע תרופתי, על רקע הקרנות לחלל הפה, על רקע מחלות הפוגעות בבלוטות הרוק.
2. דיכאון וסטרס – מפחיתים משמעותית הפרשת רוק.
3. צחצוח שיניים לקוי או חוסר צחצוח בכלל.
4. שתיה ממותקת בכמות מוגזמת.

דוגמה מהמרפאה של עששת אצל מבוגרת

זהו צילום סטטוס של מטופלת בת 40, מעשנת כבדה וחולה אונקולוגית לשעבר שהגיעה למרפאה בתלונה שהשיניים "מתפרקות". אחרי קושי רב במציאת מרפאת שיניים שמוכנה לטפל בה (בגלל הרקע הבריאותי שלה) הבינה כי עליה למצוא מומחים לרפואת הפה והגיעה אליי למציאת פתרון.

בבדיקה הכוללת הסתכלות + צילומים נמצאו 13 מוקדים של עששת פעילה. בנוסף, פטרת כרונית של ריריות חלל הפה ומוקדי עששת בשיניים התחתונות הקדמיות שהצביעו על יובש פה ניכר.

למטופלת הותאמה תכנית היגיינה אוראלית הכוללת צחצוח שיניים 3 פעמים ביום, הוספה של משחות פלואוריד באמצעות סדים מותאמים לשיניים, הגברת שתיית מים והפחתה (עד כמה שניתן) בעישון.

תכנית הטיפול, במקביל, כוללת סילוק של מוקדי העששת, התאמת סתימות חדשות, ובחלק מהשיניים יבוצעו בלית ברירה טיפולי שורש.