מטופל בן 78, הנמצא בטיפול אונקולוגי פעיל בשל סרטן, הגיע לבדיקה בעקבות ניידות משמעותית בשיניים הקדמיות התחתונות.
במהלך הבדיקה עלה כי המטופל מקבל טיפול ב-Zomera אחת ל-3 שבועות. טיפול זה, ממשפחת הביספוספונטים, מחייב זהירות מיוחדת בכל פעולה כירורגית באזור הלסת, בשל הסיכון להתפתחות נמק עצם הלסת.
במצבים מסוג זה, השאלה הקלינית אינה רק האם ניתן לבצע עקירות. במידת הצורך, ניתן לבצע עקירה תחת פרוטוקול מתאים. עם זאת, האתגר המרכזי הוא התכנון השיקומי לאחר מכן: כיצד ניתן יהיה לשקם את האזור בצורה יציבה, אסתטית ותפקודית, כאשר החדרת שתלים אינה אפשרות מתאימה בשל הסיכון הרפואי.
במקרה הנוכחי, עקירת השיניים הקדמיות הייתה עלולה להותיר את המטופל ללא פתרון שיקומי יציב לאורך זמן. לכן, התקבלה החלטה לבחור בגישה שמרנית ומניעתית, שמטרתה לשמר את השיניים הקיימות ככל האפשר ולהימנע מהתערבות פולשנית בעצם הלסת.
במקום לבצע עקירות, בוצע גשר חרסינה מאוחה לזירקוניה, שאפשר לייצב את השיניים הניידות ולשחזר את האזור מבחינה תפקודית ואסתטית.
הפתרון שנבחר אפשר למטופל לשמור על יכולת לעיסה ודיבור תקינים, לשפר את היציבות באזור הקדמי התחתון, ולשמר את איכות חייו מבלי לפגוע ברצף הטיפול האונקולוגי.
המקרה מדגים את החשיבות של תכנון רפואי ושיקומי משולב ברפואת הפה. במטופלים אונקולוגיים, ובמיוחד במטופלים הנוטלים תרופות המשפיעות על עצם הלסת, אין להסתכל רק על הבעיה המקומית בשיניים. יש לבחון את התמונה הרחבה, את הסיכונים הרפואיים, ואת האפשרויות השיקומיות העתידיות לפני קבלת החלטה טיפולית.
